<h1>שו"ת הרשב"ש סימן תרכ"ו</h1>
<h2>דף סו:</h2>
לתלמידנו המשכיל הר' יוסף זוראפי'. גרסינן בפרק האחרון ממסכת נדה אמר רבא אשה לא תחוף לא בנתר ולא באהל, נתר דמקטף קטיף, אהל סריך. כלומר שהנתר הוא מחתך השער, וכשהוא מחתכו נקשרת שערה אחת, והיא מעכבת בטבילה, שכך אמרה תורה (ויקרא ט"ו) ורחץ במים את כל בשרו, ודרשו בגמרא בפרק החובל (ב"ק פ"ב ע"א) ובפרק ראשון של מסכת סוכה (ו' ע"ב) ובפ"א מעירובין (ד' ע"ב) את כל בשרו, את הטפל לבשרו הוא שערו, ואמרו שם בגמרא סוכה ובגמרא נדה (ס"ז ע"א) ועירובין ששערה אחת מעכבת, שאם נקשרה היא חוצצת לטבילה. על כן הזהיר רבא שהאשה לא תחוף בנתר. וחפיפה היא רחיצת השערות. ונתר המוזכר בלשון הכתוב כתבו בו בעלי הלשון בשם הגאונים הרבה פירושים, הא' שהוא של ש"ב, והשני אלנטרו"ן, והשלישי שהוא אלטפ"ל. ורבינו שלמה ז"ל גדול המפרשים פירש שהוא מין עפר. ובמקום אחר במסכת תענית בפרק ראשון (י"ג ע"ב) פירש שהוא קרקע או אבן כעין אלטפ"ל. ורבינו סעדיה ז"ל פירש בו גאסו"ל. ועל פי דרכנו למדנו שאין נתר מוסכם שהוא טפ"ל, ולא ג"כ אחד מאותם עניינים שנאמרו בו, ואין לנו אמתות דבר איזהו נתר אמתי. על כן אין לבוא על זה מצד השם, אף מצד פעולתו בגוף האדם, ואז נדע איזהו שמותר לחוף בו ואיזהו שאסור לחוף בו. ואנחנו רואים שיש מיני עפר או קרקע שכשחופפין בו מרכך השער, וכ"ש שאינו מחתכו, וזהו נקרא בכאן טפ"ל, והוא מובא מטוליטל"ה. ויש עפר או קרקע שכשחופפין בו מחתך השער, והוא דומה לאלטפ"ל, ונקרא בכאן גאסו"ל. ולזה נוטים דברי רבינו סעדיה ז"ל ורבינו שלמה ז"ל, שזהו נתר שאסר רבא לחוף בו, שרבינו סעדיה ז"ל פירש שהוא גאסו"ל, ורבינו שלמה ז"ל פירש שהוא קרקע או אבן דומה לאלטפ"ל, וזה הקרקע בלא ספק הוא גאסו"ל. א"כ לדברי שני המאורות הגדולים האלה יראה שנתר הוא אלגאסו"ל, ואסור לחוף בו. ומעשיו מוכיחין עליו, והנסיון הראה זה שהוא מסבך השער ומחתכו. אבל אלטפ"ל האמיתי המובא מטוליטל"א שאמת אותו הנסיון, נראה שאינו נתר שהזהיר ממנו רבא, שהוא נתן טעם לדבריו ואמר נתר מקטף קטיף, וכיון שאנו רואין בעפר אחד שהוא מקטף השער, והאחר שמרכך ומחליק אותו, המקטיף ומחתך ומשיר השער אסור לחוף בו, והאחר שמרכך ומחליק מותר לחוף בו. ועל כן א"א מורינו הרב ז"ל התיר לחוף באלטפ"ל, תקרא אותו או בורית או באיזה שם תקראנו, כיון שמצד פעולתו נראה שאינו מקטיף השער אבל הוא מחליקו, מותר לחוף בו. ואסרתי אני לחוף באותו עפר שדומה לאלטפ"ל שקורין אותו גאסו"ל, לפי שמצד פעולתו נראה שהוא אסור, בטעמו של רבא בעל המאמר הנזכר. ואל תתמה שיהיה הכל מין עפר וזה דומה לזה יהא מותר לחוף בזה ואסור לחוף בזה, שהרי שנינו במסכת נדה בפרק האשה (ס"ב ע"א) שבעה סימנין מטהרין את הכתם, ומנו מכללם הנתר, ואמרו שם בגמרא נתר אלכסנדרי ולא נתר אנטפטרי, א"כ לפי המקומות משתנים הפעולות, ואלטפ"ל המובא מטוליטל"א הוא מותר מחמת שהוא מחליק ומרכך השער, וזולתו ממנו האלטפ"ל המובא משאר הארצות יהיה אסור מחמת פעולתו שהוא מקטיף השער. ואם יש מין טפ"ל (האינו) [שאינו] בא מטוליטל"א ומחליק השער ומרככו כמוהו, יהא מותר לחוף בו ג"כ, שאין אנו הולכים אחר השם והמקום אלא אחר הפועל העושה, ואם מקטף או מסבך או מחתך אסור, ואם מחליק ומרכך מותר. ואע"פ שנהגו לחוף בו, והמנהג שהוא באיסור ראוי לבטלו, שאין המנהג אלא לאסור את המותר, אבל להתיר את האסור אין אומרים בו מנהג מבטל הלכה. וכן נזכר בגמרא בפ"א של ראש השנה (ט"ו ע"ב), וכן כתב הרמב"ם ז"ל בהלכות שביתת עשור (פ"ג ה"י). עד כאן לשונו.
